גישור מסחרי לעסקים, חברות ושותפים

המגשר אינו שופט ואינו מכריע מי מהצדדים צודק. תפקידו לנהל תהליך שמאפשר לצדדים להציג את התמונה, להבין את נקודות המחלוקת, לזהות אינטרסים וסיכונים ולבדוק אפשרויות לפתרון.

ההליך יכול לכלול פגישות משותפות, פגישות נפרדות ועבודה ממוקדת על חלופות להסכמה. המבנה המדויק נקבע בהתאם למקרה ולצדדים.

הסכמה מתקבלת רק אם הצדדים בוחרים בה. אם מושג הסדר, ניתן לעגן אותו בהסכם מחייב ולפעול לקבלת תוקף מתאים לפי הצורך והדין.

גישור עשוי להתאים במיוחד כאשר:

• יש רצון לסיים את המחלוקת בלי להמשיך להסלים אותה.
• קיימת מערכת יחסים עסקית שחשוב לשמר, לשנות או לסיים בצורה מסודרת.
• יש כמה נושאים הקשורים זה בזה ולא רק תביעה כספית אחת.
• הצדדים זקוקים לפתרון גמיש יותר מהכרעה של "זכאי/חייב".
• הסכסוך צורך זמן ניהולי ופוגע בפעילות השוטפת.
• יש משמעות לדיסקרטיות ולהקטנת החשיפה של המחלוקת.
• הצדדים רוצים לשמור בידיהם את השליטה בתוצאה.

גישור אינו מתאים לכל מצב. אם אחד הצדדים אינו מוכן להשתתף באופן ענייני, אם נדרשת הכרעה מיידית או אם קיימת סוגיה שמחייבת מסלול משפטי אחר, יש לבחון חלופה מתאימה.

פתרון שנראה סביר על הנייר יכול להיות בלתי ישים מבחינה מסחרית.

לדוגמה, הסדר כספי עשוי שלא לפתור מחלוקת על לקוחות או קניין רוחני; מנגנון יציאה בין שותפים צריך לקחת בחשבון את המשך הפעילות; וסכסוך עם ספק טכנולוגי יכול לדרוש גם תוכנית להשלמת מעבר, מסירת מידע או רציפות שירות.

לכן, בגישור מסחרי חשוב להבין את העסק שמאחורי המחלוקת, ולא רק את הטענות שהצדדים מביאים לחדר.

1. פנייה ראשונית ובדיקת ניגוד עניינים, קבלת פרטים בסיסיים על הצדדים והמחלוקת.
2. הסכמה על מסגרת הגישור, משתתפים, אופן העבודה, לוחות זמנים ושכר.
3. מיפוי המחלוקת, הצגת נקודות המבט, הנושאים שבמחלוקת והאינטרסים המרכזיים.
4. בחינת אפשרויות, עבודה על חלופות, סיכונים ופתרונות אפשריים.
5. הסכם, אם הושג, ניסוח ועיגון ההבנות בהתאם להסכמת הצדדים.