בוררות מסחרית בסכסוכים עסקיים ומורכבים

• כאשר יש צורך בהכרעה מחייבת ולא רק בניסיון להגיע להסכמה.
• כאשר בחוזה בין הצדדים קיימת תניית בוררות.
• כאשר הצדדים מסכימים לאחר פרוץ המחלוקת להעביר אותה לבורר.
• כאשר יש חשיבות לבחירת גורם מכריע בעל רקע מתאים.
• כאשר הצדדים רוצים לקבוע מסגרת דיונית ממוקדת יחסית.
• כאשר יש חשיבות לניהול המחלוקת מחוץ לדיון פומבי רגיל.

ההתאמה תלויה בהסכם בין הצדדים, בדין החל ובנסיבות המקרה.

בכפוף לדין ולהסכמת הצדדים, ניתן להסדיר מראש נושאים כגון:

• זהות הבורר ואופן מינויו.
• הגדרת הנושאים שבמחלוקת.
• סדרי הטיעון והגשת המסמכים.
• היקף שמיעת העדים והראיות.
• לוחות זמנים.
• קיום דיונים פרונטליים או מקוונים.
• שפת ההליך.
• אופן מתן הפסק והנמקה, בהתאם למסגרת שנקבעה.

תכנון נכון של ההליך בתחילתו עשוי לחסוך מחלוקות דיוניות בהמשך ולאפשר לצדדים להתמקד בשאלות שבאמת דורשות הכרעה.

השאלה המרכזית היא מי אמור לשלוט בתוצאה.

בגישור, הצדדים מחליטים אם לקבל הסדר. בבוררות, לאחר שהסכסוך נמסר להכרעה, הבורר מכריע בהתאם למסגרת החלה על ההליך.

לעיתים הצדדים מעדיפים לנסות תחילה גישור, ולעבור לבוררות רק אם לא הושגה הסכמה. במקרים אחרים ברור מראש שנדרשת הכרעה. הבחירה צריכה להתאים לסכסוך ולא להפך.

השלב הראשון הוא להבין מהו הבסיס לבוררות: תניית בוררות קיימת, הסכמה חדשה בין הצדדים או מנגנון מינוי אחר.

לאחר מכן נבדקים ניגודי עניינים, מוגדרים הנושאים שבמחלוקת ומוסכמת מסגרת ההליך. רק אז מתחילה הבוררות עצמה.